החלטה בתיק ע"א 39689-10-10

לפני בקשה לסילוק על הסף של הודעת ערעור שכנגד שהוגשה על ידי המשיבה 1.

רקע עובדתי

1.         א.מ.א סוכנויות ים מאוגדות בע"מ (להלן: התובעת) סיפקה שירותי העברה ושילוח ימי בינלאומי לחברת דלתא נובל לוגיסטיקה בע"מ (להלן: הנתבעת).

שיעור האחזקות במניותיה של הנתבעת התחלק כדלקמן:

80% מהמניות הוחזקו על ידי דלתא נובל סחר ושילוח (ישראל) בע"מ (להלן: דלתא שילוח), ו-20% הוחזקו על ידי רפאל כהן (להלן: כהן).

מלוא מניותיה של דלתא שילוח מוחזקות על ידי אורי ירון (להלן: ירון).

2.         התובעת  הגישה כתב תביעה לפני בית משפט קמא בטענה, כי הנתבעת  חבה לה סך של 46,459$, בגין שירותים שקיבלה ועבורו לא שילמה. בנוסף, חבה היא סך של 16,514$, בגין השהיית מכולה מעבר לזמן הקצוב. עוד טענה התובעת כי יש לחייב את דלתא שילוח, ירון וכהן באופן אישי מנימוקים שונים.

3.         בית משפט קמא הגיע למסקנה, כי יש לחייב את הנתבעת  בסך של 46,459$ (להלן: החוב הפסוק). בנוסף חייב בית המשפט את דלתא שילוח וירון (להלן: המערערים) ב-80% מהחוב הפסוק, ואת כהן ב- 20% ממנו. בהתייחס לחוב הנוסף בסך של 16,514$ (להלן: החוב הנוסף) הגיע בית משפט קמא למסקנה, כי התובעת לא הוכיחה את זכותה לקבלת דמי השהייה, ועל-כן יש לדחות את התביעה בגין ראש נזק זה.

ההליכים לפני בית משפט זה

4.         המערערים הגישו ערעור על חיובם בפסק הדין, ולחילופין על חיובם בשיעור של 80% מהחוב הפסוק, בה בשעה שלטענתם היה על בית המשפט להטיל את מלוא האחריות לפתחו של כהן.

בהודעת הערעור נטען מפורשות כי אין הם משיגים על גובהו של החוב הפסוק.

התובעת הגישה הודעת ערעור שכנגד, וזאת כנגד המערערים וכנגד הנתבעת וכהן, במסגרתה טענה כי שגה בית משפט קמא עת דחה את תביעתה בגין החוב הנוסף וכן טעה בקביעת חלוקת האחריות שבין המערערים לכהן.

5.         המבקשים (דהיינו המערערים והנתבעת) הגישו בתגובה בקשה זו, שבה טענו כי יש לדחות ולחילופין למחוק על הסף את כתב הערעור שכנגד, מהנימוקים הבאים:

א.      הלכה היא כי ערעור שכנגד ניתן להעלות רק "באותו עניין", שבו עוסק הערעור הראשי. בענייננו התביעה עסקה בשתי עילות שונות. האחת נתקבלה ואילו השנייה נדחתה. מאחר והערעור איננו עוסק בעילה שנדחתה, ממילא לא ניתן להגיש ערעור שכנגד בעניין.

ב.       התובעת נמנעה מלהגיש עיקרי טיעון במועד. בהתאם לתקנה 446(ד) לתקנות סדר הדין האזרחי, התשמ"ד-1984 יש לראות אותה כמי שלא התייצבה לדיון, ולדחות או למחוק את הערעור שכנגד.

ג.        הנתבעת הינה משיבה פורמאלית בערעור העיקרי, שכן לא מבוקש כל סעד נגדה. נמצא כי פסק הדין שניתן כנגדה הינו חלוט, ולא ניתן לערער עליו. התובעת במסגרת הערעור שכנגד מבקשת למעשה לחייב את הנתבעת בחיוב, שבו נמצאה פטורה בפסק דין חלוט, ושלא ניתן עוד לערער עליו.

6.         התובעת דוחה את טענותיהם של המבקשים, וכדלקמן:

א.      בהתייחס לעילת הערעור שכנגד בנוגע לאופן חלוקת החיוב, הרי שזו מופיעה כעילה בערעור העיקרי, ועל-כן לא יכול להיות חולק כי המדובר ב"אותו עניין".

בהתייחס לעילת הערעור שכנגד בנוגע לדמי ההשהייה, טוענת סוכנויות כי " התובענה נשוא פסה"ד, מדברת על חוב כספי כולל של המבקשים והמשיב 2, בסך של 302,699 ש"ח, כשבסכום זה נכלל החוב בגין דמי ההשהייה. שנית, עילת התביעה בכתב התביעה... נובעת מהפרשות שונות של ההסכמים... שנכרתו בין המשיבה 1 (התובעת) , לבין המבקשת 3 (הנתבעת) , וביניהם חשבון דמי ההשהייה".